התכוונתי להתקשר לטלפון לפרסם את זה בו שברתי את כף הרגל, עם זאת אני מזהה שלא כולם יקבלו את ההמלצה לחברים בתוכנית הטלוויזיה. המופע הזה ניצל את “זה שבו …” ככותרת לכל פרק. אני לא בטוח אם זה ידע טיפוסי. תצטרך להגיד לי.

אני מעלה את זה מאז בשיחת טלפון סמינרי רק לאחרונה עם בלוגרים אחרים, כל אדם התבקש לשתף משהו שאנשים לא יבינו עליהם לקרוא את הבלוג שלהם. הת’ר חייגה קצת מאוחר כמו גם פספסה את ההזדמנות לקחת חלק במפסק הקרח ההוא. אני לא בטוח מה היא הייתה בוחרת לחלוק את הרצון החופשי שלה, עם זאת היה לי בראש אחד.

מה שכולכם לא מבינים על הת’ר, שאקח את החופש לשתף, הוא שהיתר הייתה סופר -סופר של חברים. היא צפתה בזה חדש בכל שבוע כמו גם צפה בשידורים חוזרים לאחר העבודה. היא קיימה חגיגה כדי לשתף את הפרק האחרון עם חבריה בחיים האמיתיים. היא התייחסות לזה ללא הרף.

ובאופן מוזר, שמו של אחיה הוא צ’נדלר; ה- BFF של בעלה נקרא רוס; ה- BFFs שלה מהקולג ‘נקראים מוניקה כמו גם רייצ’ל. אתה לא מבין את זה עליה מכיוון שפרק החברים בחייה הסתיים לפני שהחל פרק אמהות הטירונות.

כל כך מספיק עם הת’ר, בואו נדבר עלי.

שברתי את כף הרגל אתמול סמוך לשעה 9.15 בבוקר. אני סובל מכאבים, כן, כמו גם כל היותה אמא ​​עם רגל פגומה, ובכן זה די בלתי אפשרי, אז האבי שלי לקח את יום החופש מהעבודה לעשות, ובכן, מה בסביבה.

אני רוצה שהיה לי סיפור מצחיק לספר על בדיוק איך אני מדגים כמה מהלכים של קונג פו לג’וליאן כשבעטתי בטעות קיר מלט עם כל הסיבולת בגופי של 110 פאונד. בסדר, 113 פאונד. או אולי אני יכול להיות גיבור, מזנק מעל ספסל פארק כדי לתפוס את סקרלט כשהיא עומדת לסתיו ממבנה טיפוס.

אבל לא, פשוט יצאתי לדלת הכניסה שלי, פניתי לחנות המכולת כשגילתי לא נכון. שלב מוטעה מפותל ופריך הוא כמובן כל מה שנדרש כדי לשבור עצם רגל בגיל זקנה 37. מביך, כואב, כמו גם לא נוח.

עם הבעל שלי בעבודה בצד השני של הגשר, קראתי לה’ר לקחת אותי למיון. היא הביאה אותי לרכב שלה בסגנון פיגיבק. היא יושבת בחדר הטריאג ‘, עונה על שאלות האחות, היא נשארה איתי וחיכתה לתוצאות הרנטגן שלי. זה היה רגע בחיים שבהם אתה מכיר בכך שאתה באמת בוגר. הניצן הטוב ביותר שלך יושב בכיסא ששימש כדי להיות שמור להורה שלך.

אני מאמין שהיינו בפרק של חברים, כזה שהיה גם מצחיק וגם נוגע ללב. זה נקרא זה בו שברתי את כף הרגל. רמז למוזיקת ​​הסגנון.