במשך שנים רבות נסעתי עם מסגרת לוחית רישוי שרשרת זהב. זו הייתה רכישת היפסטרים אירונית שנעשתה באמצע שנות העשרים שלי שהפכה לימים לדרך נוחה עבור בן זוגי ולי להכיר במכונית שלנו, משולבת נפוצה וצבע, בחניון רכב צפוף. חברים שפגשו אותי כאם אמצע שנות השלושים היו מודים שכאשר רואים את זה בפעם הראשונה הם היו שואלים את עצמם, “מה קורה עם לוחית הרישוי בלינג?”
בחודש שעבר קניתי רכב חדש (משומש) ומכרתי את הישן שלי, יחד עם מסגרת שרשרת הזהב העגופה בדרך כלל. סופה של תקופה. ראיין ואני קנינו את הרכב הזה יחד למרות שלא היינו ממש מאורסים. זו הייתה המחויבות המשפטית הראשונה שלנו.
ביום האהבה הוא הציג בפני הפתעה. כן, יש קצת אירוניה בקונספט, אבל גם כנות מוחלטת בתמיכתו במה שאני עושה במרחב הזה. כך אני מתגלגל עכשיו.
במאמר מוסגר, אם נשמרת לוחית הרישוי שלי כתמונה בטלפון שלי היא פריצת חיים מבריקה. עכשיו אני יכול לחפש את זה בכל פעם שאני צריך את זה.
נ.ב. לאלו מכם מודאגים מהביטחון שלי, העברתי מספרים בתמונה זו כך שזה לא מספר הצלחת שלי בפועל. אין לי מושג מה האיום יכול להיות, בהתחשב בכך שלכל מי שהולך ליד הבית שלי יש גישה לספרות האלה, אבל אני רואה אותם מטשטשים בתוכניות הריאליטי, אז חשבתי שעדיף שלא אשתף את מספרי לוחיות הרישוי הסודיות שלי באינטרנט.